מי לא יכול לעבור טיפול בגלי הלם

למה חשוב לבדוק את זה לפני הטיפול

טיפול בגלי הלם נחשב בטוח מאוד — כאשר הוא מבוצע במועמדים מתאימים. הצד השני של הבטיחות הוא בחירה זהירה של מי לא לטפל בו. סקירות קליניות עדכניות מגדירות בבירור התוויות נגד, ומטפלים מקצועיים שואלים עליהן לפני תחילת פרוטוקול.

התוויות נגד מוחלטות

אלו מצבים שבהם אין לבצע טיפול בגלי הלם באזור הרלוונטי. הם מבוססים על עקרונות בטיחות שמופיעים בסקירות קליניות.

• היריון באזור הטיפול — אין לטפל בקרבת העובר. טיפול באזור מרוחק (למשל כתף) אמנם נבחן פחות, אך חלק מהפרוטוקולים מעדיפים להימנע מטיפול במהלך היריון בכללותו.
• ממאירות (סרטן) באזור הטיפול — אין לטפל באזור שבו קיים גידול פעיל או חשד לגידול, בשל החשש מגירוי ביולוגי לרקמה ממאירה.
• זיהום פעיל באזור הטיפול — דלקת חיידקית, פצע מזוהם או זיהום רקמה רכה צריכים לעבור ריפוי לפני שקולים טיפול ESWT.
• הפרעות קרישה חמורות או נטילת מדללי דם בגבוה — מעלה משמעותית את הסיכון לחבורות, המטומות ודימום תת־עורי. זה לא בהכרח פוסל את הטיפול אבל מצריך הערכה זהירה.
• לוחיות צמיחה פתוחות בילדים — טיפול בקרבת לוחיות הגדילה של עצמות ארוכות אינו מומלץ בילדים ונוער.
• פצעים פתוחים, כוויות או נגעים עוריים פעילים באזור הטיפול — חייבים להמתין לריפוי לפני הטיפול.

התוויות נגד יחסיות

אלו מצבים שאינם פוסלים את הטיפול לחלוטין אך מצריכים זהירות מיוחדת, הערכה קלינית יסודית, ולעיתים התאמות פרוטוקול.

• קוצב לב או דפיברילטור מושתל — בעיקר כאשר הטיפול מתבצע בקרבת בית החזה. אם הטיפול ממוקד באזור רחוק (כף רגל, יד), הסיכון נמוך יותר אך יש לעדכן את המטפל.
• הפרעות בכלי דם מקומיות — כלי דם מורחבים, בעיות באספקה עורקית או ורידית באזור הטיפול.
• נטילת מדללי דם קלים (אספירין במינון נמוך וכדומה) — מעלה סיכון לחבורות, אבל לרוב אינו פוסל טיפול.
• סוכרת לא מאוזנת — יכולה להשפיע על תהליכי ריפוי רקמה ודורשת שיקול זהיר.
• מחלה נוירולוגית פעילה באזור הטיפול — דרוש שיקול אישי של המטפל.

בכל אחד מהמצבים הללו אין החלטה "גורפת" — המטפל יבדוק את המצב המסוים ויחליט אם להתקדם, ואם כן, עם התאמות. זה לא אוטומטית סיבה לוותר על הטיפול.

מצבים שבהם הטיפול פשוט לא יעיל

חשוב להבחין בין "לא בטוח" ל"לא יעיל". יש מצבים רפואיים שאינם מסוכנים לטיפול ESWT, אך שהטיפול פשוט אינו אפקטיבי עבורם — ולכן אין טעם להשקיע בו.

• כאב גב תחתון לא־ספציפי — אין עדויות מספקות לתמוך בשימוש בגלי הלם, והטיפול המקובל הוא פיזיותרפיה ותרגילים.
• כאב מפושט (למשל פיברומיאלגיה) — לא מתאים לטיפול מקומי ממוקד מסוג ESWT.
• כאב שמקורו נוירולוגי או פסיכוגני — הטיפול מכוון לרקמה רכה ספציפית, לא לכאב ממקור שונה.
• שחיקת סחוס ומחלת ניוון מפרקי (למשל ברכיים, ירכיים) — כאן העדויות מוגבלות וגלי הלם אינם טיפול קו ראשון.

אם מוצע לכם טיפול בגלי הלם למצב שאינו ברשימת ההתוויות הקלאסיות של ESWT, בקשו עדויות קליניות ספציפיות. בחלק מהמקרים הטיפול עדיין יכול להציע תועלת, אבל לעיתים הוא משווק למצבים שבהם אין מאחוריו מספיק מחקר.

מה לעשות אם אתם לא מתאימים?

אם התוויה נגד מוחלטת שוללת אתכם מהטיפול, זה לא אומר שאין אפשרויות אחרות. רוב המצבים שבהם נחשב טיפול ESWT ניתנים לטיפול גם באופן שמרני: פיזיותרפיה מותאמת אישית, תרגילים ממוקדים, טיפול תרופתי נוגד דלקת, זריקות (בחלק מהמקרים), ובמקרים חריגים — התערבות כירורגית.